הוא,עומר בן אלחנן, (18) ראש ארגון המאבק של הנוער ברפורמה המשפטית ומי שהיה עד לאחרונה יו"ר מועצת התלמידים העירונית, בוגר הישיבה התיכונית לאומנויות ומדעים בר אילן. היא, תום שרצר בר, 16, לסבית פמיניסטית ואקטיביסטית, עד לפני שבוע הייתה סגנית יו"ר מועצת התלמידים. יחד הם הפכו לחלק ממנהיגי מחאת הנוער נגד הרפורמה המשפחתית – וסוחפים אחרים עשרות אלפי צעירים.
בשבוע הקרוב שרצר בר עוזבת את ישראל לטובת לימודי פוליטיקה גלובאלית ותיאטרון בבית הספר UWC שבבוסניה, אבל מצהירה באופן חד משמעי: "אני ממש לא מפסיקה את המאבק, אמשיך בו דרך רשתות חברתיות ואשמש כשגרירה שלו בעולם".
"בכיתי כשחוק הסבירות עבר"
ההחלטה להיכנס בגדול למחאות עלתה לבן אלחנן בתפקידו כיו"ר מועצת תלמידים, ממנו הודח בהחלטה שעוררה סערה בכל הארץ. בחודשים האחרונים הוא משמש כראש ארגון 'עכשיו הנוער', שמוביל את מחאת בני הנוער ברפורמה המשפטית. מאחוריו עומדים 300 פעילים מרכזיים ועוד 12 אלף חברים ברחבי הארץ.
אלחנן, הבכור מבין ארבעה אחים, למד בבית הספר היסודי 'מירון' וסיים ישיבה תיכונית לאמנויות ומדעים בר אילן. הוא גדל בבית דתי לאומי לאבא שהיה קצין קרבי, ובקרוב יתחיל מכינה קדם צבאית. לאחר מכן הוא צפוי להתגייס לשירות קרבי.
איך עומדים בלחץ כזה בגיל כה צעיר?
"היו לא מעט רגעים קשים לאחרונה. כשהעבירו בכנסת את חוק הסבירות ממש התפרקתי. הרגשתי כאב לב, בכיתי, נשברתי".
אם היית נפגש עם ראש הממשלה מה היית אומר לו?
"אני חושב שראש הממשלה לא נשמע אפילו לאנשים הכי מקצועיים ובכירים, אבל בכל זאת הייתי אומר לו: 'ביבי, תסתכל לי בעיניים ותאמר לי שאתה מוכן להקריב את העתיד שלי ואת עתידם של מיליון וחצי ילדים אחרים במדינה'".
"איבדתי חלק מחבריי"
שלא יהיה ספק, בפוליטיקה נראה אותו במוקדם או במאוחר. "עד גיל 21 לא אוכל לרוץ לאף מסגרת, לא למוניציפאלית ולא לשום בחירות אחרות. אני מעורב ואני שואף לערב אנשים, עשייה ציבורית זאת המטרה, אבל ביום מן הימים אני מניח שאעסוק בעשייה ציבורית ויש לי שאיפה להשפיע על מסגרת החיים שאני חי בה, ולא באופן פאסיבי. החתירה התמידית בדרך שלי, גם היום במועצה וגם בעתיד, היא להרבות טוב לתיקון עולם ולשמור על חירות האדם".
עד כמה אתה מעורב בבחירות המקומיות?
"עם רון חולדאי נפגשתי באופן שוטף במסגרת תפקידי כיו"ר מועצת התלמידים, בעבר נפגשתי עם ציפי ברנד, מיטל להבי ויובל צלנר. כרגע אני לא מצהיר על תמיכה באף מועמד, אבל המטרה המרכזית היא לעורר את הקהל הצעיר להצביע, כי יש נתוני הצבעה נמוכים בקרב גילאי 17 עד 21 בעיר והכוח הפוליטי שלהם גדול מאוד".
למדת בישיבה תיכונית. אפשר להניח שדעותיך הפוליטיות חריגות יחסית לחבריך.
"כן, תמיד הייתי הכבשה השחורה מבחינת עמדות פוליטיות, התגובות בעקבות המחאה הן לא משהו שהייתי רגיל אליו, ואכן, יש מחלוקות חריפות. היו חברים שעם הדרך הקשר שלהם איתי התנתק או התרופף ויש אנשים שהשתלחו בי וקיללו אותי".
יו"ר הישיבה שלך, הרב בני פרל, קיבל את הפעילות שלך?
"הוא סייע לי מהרגע הראשון, אני זוכר את הרגע שבו הייתה סערה סביבו בגלל ההדחה שלי ממועצת התלמידים. הרב פרל התקשר והיה הראשון שאמר, 'יש לך גיבוי מלא מהישיבה ומעיריית תל אביב'. הוא ייעץ לי איך להתמודד עם העניין ומה להגיד. באופן כללי אני מעריך אותו והוא מקור השראה, למרות שאני חולק עליו".
מה חווית מאז הפכת למנהיג במחאה?
"ניסו לדרוס אותי ולהרביץ לי, ולמעשה אני חווה אלימות פסיכית. אין מצב שאתה יוצא עם דגל מהבית ולא חווה אלימות ברוטלית. רוכב אופנוע ניסה לדרוס אותי במהירות של 120 קמ"ש. לא פחדתי, הבנתי שיש לנו כוח חברתי והרבה תקווה. עם התקווה הזאת אתה מניף דגל ברחוב בקפלן. זה קצת סיסמה אבל זו באמת התחושה.
"חוויתי גם אלימות פוליטית בכך שהדיחו אותי מהתפקיד במועצת התלמידים. גם חלק מהחברים מקללים אותי במילים כמו 'שמאלן מסריח', ו'רפורמי'. זו קללה של הציבור הדתי, מילת גנאי למי שבאמת דתי".
קראו גם:
בדרך כלל בגיל 18 מבלים, נוסעים לחו"ל, איפה אתה בכל זה?
"תמיד הספק הזה קיים ולפעמים אני מתחרט שאולי אני נאלץ ללכת לפגישות במקום לים או לטיול. אבל אני אוהב את מה שאני עושה ויש לי המון חברים בעשייה הציבורית, אני מושקע בעתיד שלי יותר מאשר כאן ועכשיו".
"אהיה שגרירה של המאבק"
גם את תום שרצר בר עוד נראה, כך בטוחים לא מעט מהסובבים אותה, כאחת מהנשים הבולטות בפוליטיקה הישראלית.
כיצד תנהלי את המאבק ברפורמה מבוסניה?
"יהיה מדהים בעיניי לדבר על זה עם אנשים בעולם, לשמוע פרספקטיבות אחרות וללמד על הנושאים האלה, אני אהפוך לשגרירה בבוסניה, דרך רשתות חברתיות ודרך חברים. בארץ אני פעילה 24/7".
איך הגיבו החברים לכך שהפכת לפעילה כה מרכזית במחאה?
"אנשים מהשכבה לא ממש היו קרובים אלי. לא אשכח את ההתבטאות של אחת מהנערות בשכבה שלי. שאלו אותה איפה אני, והיא אמרה, 'היא בטח עם ההומואים האלה במועצה'".
הרגע הכי קשה בכל סוגיית הרפורמה המשפטית?
"כשהבנתי באמת את המשמעות של כל זה מעבר לדיבורים. עמדתי באיזשהו שלב בהפגנה ונאמתי ושרנו את 'התקווה'. הסתכלתי מהבמה ואני מבינה שעומדים 5,000 איש שהולכים להיפגע מכל החוקים החדשים שמנסים להעביר, וחלקם כבר הצליחו. זה טלטל אותי ממש, בכיתי באותם רגעים".
את לסבית הוא דתי, איך זה הולך יחד?
"אנחנו הכי טוב עם זה בעולם, חברים הכי טובים. לעומר לא הייתה דקה שהוא לא קיבל אותי בכל מובן, לא רק במובן הזה. נכון, בהתחלה לא היינו חברים טובים לא ממש התחברתי גם ברמה של דעות קדומות. חשבתי לעצמי, אני מהקהילה הגאה והוא דתי. אבל ככל שהמשכנו לעבוד יחד הבנתי שאנחנו נורא דומים. אנחנו מתחברים ויש בינינו כימייה מצוינת".
שאיפות פוליטית?
"אני מניחה שאני אעסוק בזה באיזשהו שלב בחיים".
מחזיקת תיק הנוער, החדשנות והטכנולוגיה בעיריית תל אביב, סיגל ויצמן אהרוני, מכירה היטב את אלחנן ושרצר בר ומתייחסת ל'זיווג' הפוליטי-מחאתי הלא שגרתי: "שלוש שנים ניהלו עומר ותום את מועצת התלמידים בתל אביב. מדובר בשני קצוות של אנשים שחברו יחד וידעו לגשר על פערים גדולים מאוד ביניהם, הכל תוך כדי התנדבות מלאה ואתגרים גדולים שמתחוללים בתוך המדינה. יחד הם המשיכו במאבק כנגד ההפיכה המשטרית, שגם אותה הצליחו לנהל ביד רמה, ולהביא לקדמת הבמה את הפעילות של הנוער שחוצה גבולות. בנוסף, הם העלו לכנסת את נושא השיוויון של הקהילה הגאה וניהלו הכל יחד עם הלימודים, תוך ויתור גדול על חיי חברה".